מאת איתן קצף, זכיין אנגלו סכסון תאילנד
בכל פעם שאני קורא כתבה ישראלית על תאילנד, אני יודע כמעט מראש מה אראה.
כותרת דרמטית, תמונה קיצונית, וסיפור שמצייר מדינה של פיתויים, פריצות ובלגן. האמת גם אני חטאתי כאן וכל זה כדי לייצר תשומת לב.
מי שמכיר את תאילנד על אמת, יודע שזו מדינה שמנוהלת בדיוק, בשקט ובכבוד. הבעיה היא לא תאילנד אלא איך שמספרים עליה.
במקום לראות מדינה עם כלכלה יציבה, מערכת חוקים, תרבות של נימוס ואיזון, בוחרים להראות צד אחד בלבד, את הצד שמוכר רייטינג.
תאילנד היא לא מדינת עולם שלישי, לא גן עדן להוללים, ולא יעד זול לבריחה. היא מדינה של אנשים חכמים, מאורגנים ומכובדים, שיודעים לחייך גם כשלא מבינים אותך ומצפים שגם את ואתה תדעו לכבד אותה. את הממלכה.
כן, יש פה רחובות צבעוניים, שווקים רועשים ואזורי בילוי נוצצים, אבל הם לא תאילנד כולה בדיוק כמו שדיזנגוף סנטר או לחילופין התחנה המרכזית התל אביב לא מגדירים את ישראל.
במקום לצוד סיפורים מביכים, הגיע הזמן לספר את הסיפור האמיתי על מדינה שמכבדת את אורחיה, על עם שמחייך לא מתוך תמימות אלא מתוך חוזק, ועל שקט שהוא לא חולשה, אלא עוצמה.
תאילנד לא צריכה יחסי ציבור. יש לה מספיק.
אנחנו צריכים אחריות אישית וגם אחריות תקשורתית, ואולי גם קצת צניעות תרבותית.
בפעם הבאה שתראו כותרת על “ישראלים משתוללים בתאילנד” תעצרו רגע. תשאלו את עצמכם מי הרוויח מהכותרת הזאת, ומה באמת קורה שם מאחורי התמונה. תזכרו שעובדים חולמים וחיים כאן 75 מיליון אנשים, 11 מיליון זרים, 35 מיליון תיירים.
זה כולל גם 350,000 ישראלים שבאים לכאן לחופשות ועוד אלפים רבים שגרים כאן בקביעות. הרוב המוחלט מכבד את המקום ומקדמים את שמו הטוב.
אז לא כל סיפור הוא בושה. לפעמים זו פשוט בושה איך שמספרים את הסיפור.
ולמי שרוצה לדעת מה באמת קורה כאן, תבואו לראות במו עיניכם.
Respect Thailand
